עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
נושאים
שברי מראה
פעם הלכתי לבית הספר וראיתי חלקי מראה שבורה,ואז חשבתי למה מראה נשברת?,מעבר לכך שזו הייתה טעות,אולי מישהו הסתכל במראה וראה מישהו שהוא לא רוצה להיות?,או מישהו שרוצה להשתנות אבל לא מצליח?,לא הכל מובן מאליו,יש דברים שצריך בישבילם לחשוב,יש דברים שצריך בישבילם דברים מקשרים ויש דברים שצריך לחשוב איך הכל מתקשר זה לזה,אז האם מה שאנחנו רואים זה מה שאנחנו חושבים?
מעשים טובים
04/01/2014 17:17
חסוי
מעשים טובים, ילדים, הפתעות, דברים טובים

"תעריך את מה שנותנים"

אני אוהבת לראות ילדים מופתעים ושמחים בגלל משהו שאני עשיתי.

זה פשוט עושה הרגשה טובה,ששעות השינה ששילמו לא שילמו סתם

המעשה שהכי הייתי שמחה שעשיתי אותו היה ביום המעשים הטובים

יום לפני יום המעשים הטובים,בערב גיליתי שלמחרת אמור להיות יום המעשים הטובים.

אז רציתי לעשות משהו נחמד.

הכנתי רשימה של כל ילדי הכיתה ולקחתי הרבה ניירות צבעוניים והתחלתי להתאים צבע לאותו הילד

אחר כך רשמתי לכל אחד ברכה בנפרד,על איזשהי תכונה שמאפיינת אותו ולילדים מסויימים שלא התחברתי אליהם לקח לי קצת זמן לחשוב אבל ניסיתי סך הכל לגרום לילדים הרגשה טובה.

בסוף עשיתי חותמת שהיה רשום בה:

"מ..."

ובבוקר ניסיתי להגיע ראשונה ולחלק את הפתקים אבל הגיעו אחרי כמה דקות קצת ילדים אז החלטתי שהם יעזרו לי לחלק ולשמור.

כמובן שהכנתי גם לעצמי כדי לא להיראות חשודה.

אחרי כמה דקות התחילו להגיע ילדים וניסו לנחש מי עשה את זה,כמובן שכמה פעמים אמרו שאני אבל מזל שאני שקרנית לא קטנה,אז אמרתי שאולי שהמחנכת עשתה את זה.

אחר כך היה טקס ועדיין לא גילו מי עשה את זה,אז המנהלת שאלה כמה שאלות על יום המעשים הטובים וילדה מהכיתה סיפרה על הפתקים שהכנתי ובסוף אחרי הטקס כשהגענו לכיתה אז קודם המחנכת ביקשה לשמוע תגובות על הפתקים.

הייתה רק תגובה אחת שלא כל כך שמחתי לשמוע:

"רשמו לי רק שאני נחמדה וחמודה"

באמת שלא היה לי מה עוד לרשום כי אני לא מכירה את כולם באופן אישי.

אבל הסוף היה הכי כיף,המחנכת שאלה מי הכין את זה ולבסוף קמתי וכולם צעקו את השם שלי.

אגב אם מישהו רוצה לעשות את זה גם אז זה מאוד מומלץ,אני אפילו מוכנה לעזור במציאת תכונות טובות ^-^

טוב אני מקווה שנהניתם מהסיפור,אז נתראה בפוסט הבא

0 תגובות
ילדות
04/01/2014 16:34
חסוי
ילדות, חלומות, חברים, הגנה, משפחה

"ילדות היא ממלכה אחת שבה אף פעם לא מרגישים זקנים"

אחח מה לא הייתי נותנת כדי להחזיר את הגלגל לאחור...

לתקן את כל הטעויות שלי כדי להיות מישהי יותר טובה ממי שאני עכשיו

לחוות את כל תשומת הלב הזאת

את כל ההרפתקאות הקסומות

והחלומות הנהדרים

טוב במחשבה שניה אצלי אין כל כך חלומות נהדרים,יותר סיוטים נהדרים.

אבל מה שחזר אצלי בסיוטים זה המוות,התחושה הזאת שאתה כבר לא מוגן,שזה רק אתה מול צבא אנשים ששונאים אותך,כשאתה משתדל ולא לשנוא אף אחד

כל הדברים שאתה עושה על מנת להתחבב על פני אחרים,כל הנחמדות.

כל מה שקורה לי בחיים האלה עולים אחר כך בחלומות.

מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים יודע כמה שאני רגישה וכמה שאני לא רוצה לפגוע,אבל זו רק מסכה.

אם מישהו היה מנתח את הרגשות שלי היה מוצא מחסן מילים עשיר בדברים לא  כל כך נעימים שלא מעיזים לצאת החוצא.

לכן המחשבות האישיות שלנו שאנחנו לא מגלים לאף אחד כל כך נהדרות,שאף אחד לא יודע על מה אנחנו חושבים בזמן שאנחנו בתוך בועה משלנו באמצע שיעור מתמטיקה.

אבל מה שהבנתי בעשר שנים האלה זה שהחיים לא הולכים להיות יותר קלים בהמשך אלא יותר קשים,אתה צריך לעשות דברים לבד,אם אתה מצליח להגיד מילה מסובכת כבר לא מייחסים לזה חשיבות ואתה מתחיל לאבד את תשומת הלב.

לאט לאט אתה נסגר בתוך הממלכה שלך,שאצל כל אחד זה משהו אחר,אצל אחד זה סיפורים,אצל השני זה משחקים ואצל השלישי זה מוזיקה,שלזה הממלכה שלי משתייכת...

אתה מתחיל לאבד את חברי הילדות שלך כי אתה מגלה שכל הדברים המשותפים לכם נעלמים,התחביבים משתנים והיחס לחבר משתנה.

את כל זה גיל ההתבגרות משנה,אנחנו בונים לעצמנו מסכה אחרת,המסכה שנצתרך לחיות איתה במשך שארית חיינו.

לכן אני אזכור לקח שאגיד לילדים שלי:

"נצלו את הילדות,זו ממלכה קסומה שבה אתם מוגנים אבל לאט לאט אתם תצטרכו לדאוג לעצמכם"

0 תגובות
אנורקסיה
18/01/2014 20:24
חסוי
סכנה, מוות, אנורקסיה, לקח

זה משהו שאני חייבת לכתוב...

תמיד חברות שלי אומרות שאני רזה וממש קל להרים אותי,אני מבינה למה הן אומרות את זה

פעם ההורים שלי אמרו שאכלתי כל מאכל,והיום אני בקושי אוכלת ואני עושה המון ספורט

ומאוד קשה לי לראות בנות שרוצות להיות ממש רזות כמו אנורקסיות,כמובן שלא כל הבנות ככה אבל עדיין

אנורקסיה זו מחלה נוראה,אני מנסה כמה שיותר להתרחק מזה ולאכול יותר מתוקים כדי יותר להשמין.

אני לא מבינה איך לא חושבים על השלכות שכאלה,ההשלכות שיכול להיות שלא יהיה אפשר לצאת מזה,ואפילו למות מזה זה כל כך מעציב

תמיד אומרים לי לחשוב על העתיד,אז אני אמורה לחשוב על ההשלכות של כל מעשה,אז הכל זה בעצם עיניין של אסטרטגיה?

כמובן שלא כולם אומרים להסתכל על העתיד,יש כאלה שטוענים שאם מסתכלים על העתיד לא חווים את ההווה כי עסוקים יותר מדי בתכנונים שיכול להיות שלא ייתגשמו

לסיום מה שבסך הכל רציתי לכתוב זה לשמור על עצמכם,לשמור על עצמכם ממצבים בלתי הפיכים שיכולים לסכן את חייכם היקרים.

1 תגובות
תשומת לב
07/01/2014 19:21
חסוי
תשומת לב, התעלמות, מאמץ, הורים, חברה

הרגשתם פעם שמתעלמים ממכם?

אני הרגשתי את זה המון פעמים,בבית ספר,בכיתה ובעיקר בבית.

בבית ספר:

רוב הפעמים זה קורה בשיעור מדעים,אנחנו לומדים בחדר מדעים והשולחנות מסודרים בשורות,ורוב הפעמים כשאני מצביעה המורה לא נותנת לי ואז עוד מתלוננת על זה שאני לא משתתפת,אם היא רוצה לדעת למה,זה רק בגללה,וככה זה בשיעורים אחרים.

בכיתה:

בזמן האחרון הילדים שיושבים קרוב אליי אומרים שאני נראית עצובה מהרגיל,אני מניחה שזה בגלל תשומת הלב הזאת,אני גם לא כל כך מתעניינת בשיעורים כי את רוב החומר אני יודעת כי אני קוראת בויקיפדיה.

בבית:

בבית זה הכי חמור,זה המקום שבו אף אחד לא מבין אותי וכנראה לא כל כך מתאמצים להבין,אמא כל היום עובדת,אבא חצי יום ישן וחצי סתם עסוק,ואני?,לבד.

לפעמים אני מרגישה שאני צריכה לגדל את עצמי לבד,לחנך את עצמי נכון ולהאכיל אותי כי אני ממש רזה ואסור לי לגעת בגז(פעם אחרונה שנגעתי בגז כמעט נהרגתי :/)

אוף,מתי יתחילו להבין שאני לא אוויר,שאני ילדה שנולדה להם ולא סתם מישהי שבאה לעולם על מנת לבצע מטלות בית.

מישהו בעולם הזה מבין אותי בכלל?

4 תגובות
דיכאון
05/01/2014 00:01
חסוי
דיכאון, רגשות, משפחה, חברים

אוף,אני עוד פעם באחד מהדכאונות שלי.

לפעמים אני מרגישה שאין אף אחד בעולם הזה שאכפת לו ממני,שאני לבד

וכן,זה מה שקורה לי לרוב.

להרגיש לבד בשבילי זו ההרגשה הכי נוראית בעולם,טוב אחרי אהבה נכזבת כמובן.

לא יודעת למה אבל בינתיים די כיף לי באתר הזה,אתר שאפשר לפרוק בו את הרגשות.

כמו שכתבתי בפוסטים קודמים,המוזיקה עוזרת לי מאוד,כל פעם שאני שמחה אני שומעת שירים שמחים מפליילסט מסוים שאני אוהבת,כשאני עצובה אני שומעת שירים עצובים ואיכשהו אני כבר לא עצובה.

כמובן שיש עוד דרכים לצאת מדיכאון,אצל כל אחד זה שונה.

אצלי יש שתי אפשרויות:סיפורים ושירים

טוב לפי דעתי הכתיבה הזאת די עזרה לי לצאת מהדיכאון(וכן אני שומעת עכשיו שירים),טוב הלכתי להמציא סיפור!

3 תגובות
אממ,היי?
04/01/2014 15:06
חסוי
התחלות, ווקאלויד, מושלם, קשיים, חדש

"התחלות הן תמיד קשות..."

אם המשפט הזה אני מסכימה לחלוטין,להתחיל אם משהו לא מוכר זו תמיד חוויה אבל קשה...

והנה אני מתחילה עוד משהו,כנראה כבר לגמרי משעמם לי בחיים.

אבל לא סתם רציתי להירשם לכאן,רציתי שיהיה לי מקום לפרוק את כל הרגשות שלי,חוויות שלי,הקשיים שלי...

אני עדיין לא יודעת איך אני עוד נושאת את כל הבעיות שלי,בלי להתמוטט אבל כנראה זה יקרה לי בקרוב.

אז כנראה זה מקום המנוחה שלי.

אבל מה שהכי מעצבן אותי בחיים האלה זה ה"מושלם"

אני לא מאמינה בדבר שכזה,אני לא מאמינה שאפשר להיות מושלם.

כן לכל אחד יש קשיים,יש כאלה שמראים אותם ויש כאלה שמסתירים אותם,אצלי זה הכל עניין של להסתיר,להתעלם ולחייך.

אני לא רוצה שהקרובים שלי יידעו כמה קשה לי,איך אני על סף התמוטטות.

אבל הנה עוד פרט חדש עליי:אני אוהבת לשמוע ווקאלויד!

כן אני יודעת כמה זה מיושן אבל לי זה חדש,ולפי דעתי זה מה שהחזיק אותי לא להתמוטט.

איך מצאתי את הווקאלויד?,סיפור מצחיק

ראיתי באיזה אתר שאני גולשת בו(לא אדבר עליו עכשיו),שהמון מדברים על אנימה,עכשיו חשבתי שזו איזושהי סדרה אחת ענקית,אז חיפשתי ביוטיוב וכל הזמן מצאתי דברים שונים,לקח לי קצת זמן להבין שאנימה זה סוג של סדרה ובאחת הפעמים שראיתי אנימה ראיתי סרטון באורך כחמש דקות אז שיערתי שזה שיר מאיזו סדרה,ניכנסתי לשיר ופשוט אהבתי אותו,וכך התגלה לי עולם הווקאלויד.

לא ידעתי מה היה קורה לי בלי הווקאלויד,כנראה משהו רע אבל המוזיקה הזאת מאוד עוזרת לי לדוגמה:

לא מזמן הלכתי לתחרות ריצה מחוזית וכשהתחלתי לרוץ היה לי קשה,עוד מעט התמוטטתי וכשסיימתי,הגעתי למקום עשירי,ואני מאוד גאה בזה כי זו הייתה תחרות לכיתות ה'-ו' ואני רק ב-ה',רק שעכשיו כולם מצפים ממני לגדולות שנה הבאה -,-.

ולא,לא חשבתי על המשפחה אלא פשוט ניגנתי לעצמי את השירים בראש ויותר השתחררתי ושחכתי מהתחרות(טיפ לתחרויות ריצה:תחשבו על משהו שתמיד מעסיק אותכם ואולי תשכחו שאתם בכלל בתחרות)

טוב נדמה לי שעד כאן יהיה הפוסט הראשון,אחרי הכל יש לי עוד המון מה לספר בפוסטים האחרים...

אז ביי?

5 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
קצת עליי

אני אווה,אני בכיתה ה',כן אני קטנה אבל יודעת כל כך הרבה דברים ובמציאות אני נראת בת 12 *-*,אני אוהבת אנימה ומנגה,לשמוע מוזיקה,פיצה והמוןן מתוקים כי לא אכפת לי כל כך מהמשקל שלי אני במילא רצה המון ריצות,אני אוהבת לעזור לאנשים(סטיפס)ולכתוב סיפורים(סיפורים,עיר הספרים)ואני חפרנית בטירוף -,-,אז מי שבמקרה פוגש אותי נא להביא סותמי אוזניים,אני אוהבת לעשות דברים טובים אבל לא אוהבת כשאחר כך עוד מתלוננים על זה,ואני מנהלת אתר בשם לייק סטייל(אין לי מושג איך חשבתי על זה),טוב אז זהו בינתיים