"התחלות הן תמיד קשות..."
אם המשפט הזה אני מסכימה לחלוטין,להתחיל אם משהו לא מוכר זו תמיד חוויה אבל קשה...
והנה אני מתחילה עוד משהו,כנראה כבר לגמרי משעמם לי בחיים.
אבל לא סתם רציתי להירשם לכאן,רציתי שיהיה לי מקום לפרוק את כל הרגשות שלי,חוויות שלי,הקשיים שלי...
אני עדיין לא יודעת איך אני עוד נושאת את כל הבעיות שלי,בלי להתמוטט אבל כנראה זה יקרה לי בקרוב.
אז כנראה זה מקום המנוחה שלי.
אבל מה שהכי מעצבן אותי בחיים האלה זה ה"מושלם"
אני לא מאמינה בדבר שכזה,אני לא מאמינה שאפשר להיות מושלם.
כן לכל אחד יש קשיים,יש כאלה שמראים אותם ויש כאלה שמסתירים אותם,אצלי זה הכל עניין של להסתיר,להתעלם ולחייך.
אני לא רוצה שהקרובים שלי יידעו כמה קשה לי,איך אני על סף התמוטטות.
אבל הנה עוד פרט חדש עליי:אני אוהבת לשמוע ווקאלויד!
כן אני יודעת כמה זה מיושן אבל לי זה חדש,ולפי דעתי זה מה שהחזיק אותי לא להתמוטט.
איך מצאתי את הווקאלויד?,סיפור מצחיק
ראיתי באיזה אתר שאני גולשת בו(לא אדבר עליו עכשיו),שהמון מדברים על אנימה,עכשיו חשבתי שזו איזושהי סדרה אחת ענקית,אז חיפשתי ביוטיוב וכל הזמן מצאתי דברים שונים,לקח לי קצת זמן להבין שאנימה זה סוג של סדרה ובאחת הפעמים שראיתי אנימה ראיתי סרטון באורך כחמש דקות אז שיערתי שזה שיר מאיזו סדרה,ניכנסתי לשיר ופשוט אהבתי אותו,וכך התגלה לי עולם הווקאלויד.
לא ידעתי מה היה קורה לי בלי הווקאלויד,כנראה משהו רע אבל המוזיקה הזאת מאוד עוזרת לי לדוגמה:
לא מזמן הלכתי לתחרות ריצה מחוזית וכשהתחלתי לרוץ היה לי קשה,עוד מעט התמוטטתי וכשסיימתי,הגעתי למקום עשירי,ואני מאוד גאה בזה כי זו הייתה תחרות לכיתות ה'-ו' ואני רק ב-ה',רק שעכשיו כולם מצפים ממני לגדולות שנה הבאה -,-.
ולא,לא חשבתי על המשפחה אלא פשוט ניגנתי לעצמי את השירים בראש ויותר השתחררתי ושחכתי מהתחרות(טיפ לתחרויות ריצה:תחשבו על משהו שתמיד מעסיק אותכם ואולי תשכחו שאתם בכלל בתחרות)
טוב נדמה לי שעד כאן יהיה הפוסט הראשון,אחרי הכל יש לי עוד המון מה לספר בפוסטים האחרים...
אז ביי?
;){kind=link}