הרגשתם פעם שמתעלמים ממכם?
אני הרגשתי את זה המון פעמים,בבית ספר,בכיתה ובעיקר בבית.
בבית ספר:
רוב הפעמים זה קורה בשיעור מדעים,אנחנו לומדים בחדר מדעים והשולחנות מסודרים בשורות,ורוב הפעמים כשאני מצביעה המורה לא נותנת לי ואז עוד מתלוננת על זה שאני לא משתתפת,אם היא רוצה לדעת למה,זה רק בגללה,וככה זה בשיעורים אחרים.
בכיתה:
בזמן האחרון הילדים שיושבים קרוב אליי אומרים שאני נראית עצובה מהרגיל,אני מניחה שזה בגלל תשומת הלב הזאת,אני גם לא כל כך מתעניינת בשיעורים כי את רוב החומר אני יודעת כי אני קוראת בויקיפדיה.
בבית:
בבית זה הכי חמור,זה המקום שבו אף אחד לא מבין אותי וכנראה לא כל כך מתאמצים להבין,אמא כל היום עובדת,אבא חצי יום ישן וחצי סתם עסוק,ואני?,לבד.
לפעמים אני מרגישה שאני צריכה לגדל את עצמי לבד,לחנך את עצמי נכון ולהאכיל אותי כי אני ממש רזה ואסור לי לגעת בגז(פעם אחרונה שנגעתי בגז כמעט נהרגתי :/)
אוף,מתי יתחילו להבין שאני לא אוויר,שאני ילדה שנולדה להם ולא סתם מישהי שבאה לעולם על מנת לבצע מטלות בית.
מישהו בעולם הזה מבין אותי בכלל?
;){kind=link}